|
בקעת קדש מצפון מנקזת את מימיה מזרחה אל עמק … בקעת קדש מצפון מנקזת את מימיה מזרחה אל עמק החולה בנחל קדש.
נזכרת לראשונה במאה ה-15 לפנה"ס ובמאה ה-14 לספירה בכיבושי שליטי מצרים הקדומה תחותמס השלישי ופרעה סתי. עיר כנענית חשובה שמאוחר יותר נקראה "קדש בגליל" והפכה לעיר מקלט בתקופת התנחלות הישראלית
נכבשה מפאת חשיבותה שוב ב-732 לפנה"ס ע"י אשור ומאז הפכה לעיר מעורבת.
בתקופה החשמונאית מקום התכנסות הצבא היווני הסלבקי ולאחר מפלתם בעמק חצור מול יהונתן החשמונאי הם נסוגו שוב לפה.לפי יוסף בן מתיתיהו קדש היתה מקום מושבם של בני צור.בתקופה הרומית המקום גדל מאוד והתפשט.
בתקופה הערבית עיירה חשובה בשם "כדיש" וים החולה נקרא ע"ש "בחרת כדיש".הכפר הקטן שהיה פה נכבש במלחמת העצמאות במבצע חירם.
מדרום לכביש בסמוך לתל נובע מעיין עונתי שבעבר היה מעין איתן אך המקום מוזנח ורובצות שם פרות בדרך קבע.בכפר קדיס גרו דרוזים. בתחילת התקופה העות'מאנית. כנראה משפחת טאפש הגיעה לבית ג'ן מקדס. 2 בונקרים קטנים על הגבעה, מצפון ודרום מערב.
על פי הדרכת ד"ר אורי דבידוביץ האתר המיושב "קדש" נרחב ביותר וכולל מספר גבעות , שני מעיינות , נחל מג'נונה ומדורגי-קדש (המדרון המזרחי ממערב לנ.מג'נונה) אך האתר שהיה מיושב ברוב התקופות הארכיאולוגיות כולל את שתי הגבעות מדרום לכביש הראשי" "הגבעה הצפונית" וה"גבעה הדרומית"; ביניהן עברה כנראה הדרך הראשית מצור לבניאס ודמשק. בעוד הגבעה הדרומית הייתה מיושבת מתקופת הברונזה הקדומה ועד התקופה ההלניסטית (ראה חפירת המשלחת האמריקאית בסימן כתם לבן בוהק בראש התל הדרומי) הרי הגבעה הצפונית הייתה מיושבת עד מחלמת השחרור בשנת 1948. ית הייתה מיושבת עד מחלמת השחרור בשנת 1948.
|
Description
|
